שני ברושים לבד
אל מול צומת עמוסה
רכבת קלה
זה מתחיל בנקודה על המפה. נקודה לא אקראית, לא מקרית בהחלט. נקודה שבחרתי בשל קירבתי אליה, בשל קירבתה אלי. נקודה בה אני עובר לפחות פעמיים ביום, ולרוב הרבה יותר. אני מכיר אותה היטב, יודע איפה היא ומה יש בה. לפחות בערך. בגלל שאף פעם לא הייתי ממש בנקודה עצמה, אלא רק חלפתי על פניה בדרכי לקניות בשוק שמחוץ לשער שכם או בחוזרי על אופני מהר הצופים. בגלל שלרוב אני כל כך ממהר, לא הספקתי מעולם לעצור לרגע, להעפיל ממש אל תוכה, להתבונן היטב בתוכה ואל מחוצה לה, ולהרהר.
עד היום.
היום, קצת לפני השקיעה, חמוש במצלמה דיגיטלית, עצרתי וטיפסתי אל מצפור תומר, מעין מרפסת המשקיפה אל אחת הצמתים העמוסות ביותר בירושלים, המפגישה את רחוב הנביאים עם דרך חיל ההנדסה. מן הקצה של ירושלים המערבית ניתן לראות צומת עמוסת רכבים מכל הסוגים: מכוניות, אוטובוסים, משאיות, ניידות, אופנועים, מוניות, עגלות ואפילו רכבת קלה אחת. נהר שוצף של תחבורה מפריד בין מזרח ומערב: שלושה נתיבים הנוסעים דרומה – אחד מהם נבלע במנהרה הנפערת בהר, פסי רכבת כפולים, שני נתיבי מכוניות נוספים הנוסעים צפונה, ולאחריהם תחנת האוטובוסים המרכזית של מזרח העיר ושני נתיבי כביש נוספים. קצת לפני השקיעה התנועה עמוסה וסואנת, הרמזורים מכתיבים את קצב פעימות הצומת, צופרי המשאיות ושירת הסירנות מנגנים את המולת סוף היום המלווה את צעדיהם של הולכי-הרגל בנסותם לחצות את הנהר הרחב.
כשמטפסים אל תוך המרפסת ומתבוננים בתוכה נגלה לעין עולם שלם. העולם הזה נמצא שם כל הזמן, תמיד מחכה לאנשים שיבואו בשעריו ויהנו משלל המראות, הריחות והקולות שיש לו להציע:
  • צמד ברושים המדשדשים בשלוליות שתן
  • פלסטיק
  • ברזיה שאינה עובדת ובתוכה שברי בקבוק זכוכית
  • ירח מתמלא ניבט מבעד לענפי הברושים
  • תמונה יפנית של ענפים עירומים המסתירים רכבת חדישה
  • ואם מסתכלים טוב, מבעד לדקלים, ניתן לראות את הכיפה המוזהבת
גם אני חוצה את הצומת הזו. לפחות פעמיים בשבוע, פעמים רבות יותר, אני שם פעמי אל עבר השוק שמחוץ לשער שכם כדי לקנות פירות, ירקות ופיתות. יותר טעים, יותר קרוב, יותר זול מלקנות במערב העיר. לא מזמן נבטה בי ההכרה שאני עושה קניות במקום שאיני דובר את שפתו, שמראם ומנהגיהם של תושביו שונים בצורה ניכרת מאלה שלי – מקום שהוא למעשה, ואולי בעתיד אף להלכה, "חוץ לארץ" לכל דבר ועניין. בינתיים, השמש שוקעת והיום יורד, והאנשים ממשיכים לחצות את הנהר ממערב למזרח וממזרח למערב ללא הפוגה. בעוד כמה שעות המולת היום תתפוגג אל צרצורי הלילה הקריר, והעיר תוריד הילוך, לפחות עד הבוקר הבא.
שני ברושים לבד
מתבוננים מזרחה
העתיד קרוב

אודות arnavlavan

הגעתי. אין כלום. אני מכיר את המקום ולא ירמו אותי. בחושך אני אגיע הנה בלי מצפן בלי כוכב בלי מפה בלי שום דבר.

»

  1. FicusTree הגיב:

    החזיר אותי לירושלים… ולמרות הקור הירושלמי המקפיא (והנעים), הפוסט הזה מלא בחמימות.

  2. Anonymous הגיב:

    עברתי היום ליד הברושים. הם היו אחרים. ראיתי אותם מחלון האוטובוס – קו 19 להר הצופים. לא שמתי לב אליהם קודם. השמיים היו אפורים והם בלטו על הרקע הזה. כל העת ניסיתי לחשוב אם ניקו את השתן ותיקנו את הברזיה השבורה. תודה על החוויה! דני

  3. איזה תמונות מרגשות.אני עובר באזור די הרבה אבל באמת לא יוצא לי לשים לב לדברים הקטנים והיפים האלו. מקווה שלהבא אני אפתח יותר את העיניים ובאמת אראה דברים כפי שאמורים.תודה רבה.

  4. Maya Cohen הגיב:

    התמונה עם הירח עוצרת נשימה. אני בכלל מאוד אוהבת להסתכל על הירח, יש בו משהו כל כך מרגש ונותן תקווה, ההבנה שלא משנה איפה אני נמצאת, בין אם על מפת ישראל או באיזה חור אחר בעולם, תמיד אני אסתכל למעלה ואראה את הירח, זו ידיעה נהדרת.

  5. Arnav Lavan הגיב:

    תודה רבה 🙂 במערב נהוג לראות בירח המלא פרצוף, ואילו במזרח, כך מסופר, על הירח שוכן לו ארנב…

Come tell us what you think :-)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s