בשנת 1967 כתב בחור ג'אמייקני בשם נסטה רוברט מארלי, אלמוני מחוץ למולדתו, את השיר 'Stir it up'. המקצב הנינוח, המלודיה הנפרשת לאיטה, ההרמוניות המתוקות, ובייחוד פעימות הגיטרה החשמלית הפותחות את השיר יהפכו כעבור שש שנים – כאשר יצא לאור 'Catch a Fire', האלבום שיחשוף את הרגאיי לעולם שמחוץ לג'אמייקה – לסימן ההיכר של הסגנון המוסיקלי החיובי הזה. את הפעימות בהן נפתח סיפורנו ניתן לסמן בתיווי מערבי בצורה הבאה:

upbeat

הפעימות הללו מדגישות את הפעמות ה'חלשות' (Upbeat) – השנייה והרביעית בכל תיבה, בניגוד לסגנון ה-Funk למשל, בו מודגשות הפעמות ה'חזקות' (Downbeat) – הראשונה והשלישית בתיבה. הן מגיעות אל תוך הסגנון הג'אמייקני הישר מאפריקה – מולדתם של אבותיהם של מארלי וחבריו, שהובאו לעולם החדש כעבדים, בספינות שהפליגו על פני האוקיינוס האטלנטי. העבדות אמנם בוטלה בג'אמייקה עוד במאה ה-19, כשהייתה עדין מושבה בריטית, אך מדינת-האי הקטנה הזו, בה חיים כשלושה מיליון תושבים לערך, סובלת עד עצם היום הזה מקיטוב מעמדי ומפערים כלכליים חריפים ביותר בין המיעוט הזעיר והעשיר והרוב המתענה בעוניו. בין התנועות שנאבקו בדיכוי של בני העם הג'אמייקני ראוי לציין את הראסטפאראיי – ספק דת לא-ממוסדת, ספק אידיאלוגיה, ספק תנועה חברתית-פוליטית. אמונות משונות מעט היו להם, לראסטות, ביניהן שהיילה סלאסי הראשון, קיסר אתיופיה בין השנים 1930-1974, הינו המשיח והתגלמות האל עלי אדמות.

Haile_Selassie_I_24[1]

היילה סלאסי I, קיסר אתיופיה

ומנהגים מוזרים היו להם גם, לראסטות, ביניהם זה הקרוי בפיהם 'Reasoning', מנהג הכרוך בישיבה במעגל, עישון צמח הקנאביס ולימוד בצוותא של הברית הישנה והחדשה – וזאת חרף התנגדותם לכנסייה הנוצרית על מוסדותיה. בוב מארלי, בדומה לרבים מאמני הרגאיי, נמנה גם הוא על חסידי התנועה, ומוסיקת ההרגאיי הפכה לכלי המרכזי של התנועה להפצת רעיונותיה אודות שיוויון, אחדות והתנגדות לדיכוי. בדיוק עשור לאחר הקלטת 'Stir it up' נאלץ בוב מארלי לעזוב את ארצו ולהפוך לגולה בעל-כורחו בבריטניה, וזאת בעקבות מהומות פוליטיות שהובילו לנסיון התנקשות בחייו. בלונדון הקרה, ומתוך חוויית החיים בגלות, נולד האלבום 'Exodus', שנושא את שמו היווני (ובעקבות זאת, האנגלי) של ספר שמות. רעיונות הלאומיות השחורה והיישוב-מחדש של אפריקה, כמו גם האידיאולוגיה הראסטפאראיית, מהדהדים מכל צדדיו של האלבום. זה שיר הנושא מתוכו, ואלו הן מילותיו:

Exodus: Movement of Jah people

man and people will fight you down

when you see Jah light

let me tell you if you're not wrong

then everything is alright

so we gonna walk through the roads of creation

we the generation

trod through great tribulation

Exodus: Movement of Jah people

open your eyes and look within

are you satisfied with the life you're living

we know where we're going

we know where we're from

we live in Babylon

we're going to our father's land

Exodus: Movement of Jah people

!Move

אפשר ואף כדאי לשאול: מה קרה למוסיקה? לאן נעלמו הנינוחות והרוגע של 'Stir it up'? להיכן נגוזו פעימות ה-Upbeat האופייניות? התשובה נמצאת במילות השיר. זהו שיר מלחמה, שיר הקורא לצעידה קולקטיבית המונית. ארץ האבות היא אפריקה, מקום מושבו של ג'ה, קיסרה הכל-יכול של אתיופיה. מוסיקה מרגיעה, משככת, מפוייסת, אינה הולמת מילים שכאלו. אך מי היא אותה בבל, בה חיים המדוכאים? עבור אנשי הראסטפאראיי, בבל מסמלת את כל מה שמושחת ומקולקל בציוויליזציה המערבית: שיעבוד, עבדות, בירוקרטיה, עוני, אלימות, קפיטליזם וכלכלת-שוק, בורות, גזענות וכיוצא באלה. במשך שנים הנחתי שהבחירה בבבל כדי לסמל את כל אלה נובעת מן הסיפור המפורסם מספר בראשית אודות מגדל בבל. אך מידע חדש שנתגלגל לידי לאחרונה גרם לי להבין שבבל של הראסטות, לפני שהיא מטאפורה לבלבול, היא מטאפורה לגלות. זו אינה בבל של ספר בראשית, כי אם בבל של נביאי הגלות, בבל של תהילים קל"ז:

א  עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל–שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ:    בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
ב  עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ–    תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג  כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר–    וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ,    מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד  אֵיךְ–נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה:    עַל, אַדְמַת נֵכָר.

הפסוקים הללו אף הם זכו, בהתאמה מסויימת של המלים, להיות מולחנים על ידי הרכב רגאיי בשם 'the Melodians' בשנת 1970, והתפרסמו כשמונה שנים מאוחר יותר בגרסת הדיסקו המושמצת והפופולרית להחריד של 'Boney M.':

יציאת-אמריקה הגדולה מעולם לא התרחשה. בוב מארלי נפטר ב-1981, אך שיריו ממשיכים להיות מושמעים ומנוגנים מסביב לעולם, ומורשתו עודנה חייה. בעולם שבו זה הנוגש בנו ביד רמה הרשה לעצמו, לפני פחות משנתיים, לפנות אלינו כאל אחיו "העבדים", מסריו האוניברסליים של נביא הרגאיי רלבנטיים מתמיד. העבדות מתחילה בפנים, לפעמים קשה להבחין בה, ורק אנחנו יכולים לשחרר את עצמנו. בבל אינה מקום גיאוגרפי כי אם מצב תודעה, וכך גם ציון.

אודות arnavlavan

הגעתי. אין כלום. אני מכיר את המקום ולא ירמו אותי. בחושך אני אגיע הנה בלי מצפן בלי כוכב בלי מפה בלי שום דבר.

Come tell us what you think :-)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s