משפטענף

What is this space that every morning I go out into? Where am I? What is going on outside there? How did I get here in the first place? Who are all these people around me? What's all the noise about? And why now, of all times? What will be the end of this? Does it lead somewhere? Is it far? Are we there yet?

הואהתחיללנשור

Don't know how to explain this feeling, that you live somewhere, in a city, a neighbourhood, a street, a house, You come and you go and you come back, and you see people, and they see you, sometimes lookin' in the eyes, sometimes saying "good morning", never really sure as to the exact type of your relation to one another, and you assume that this is your house, your street, your neighbourhood, your city, but you are not sure already and doubts are creeping down your spine, still you come and you go and you come back and everything seems normal, one day there's some loud noises and bright lights all over but that's somehow normal too, and you think, once, if  just once I could make something pretty and wholesome and colourfull, this will be exceptionally nice.

יוסףמלול

So she goes and looks for pieces of wood and cuts them and she gets paint and colors the woods in yellow and red she finds the tree and restores its original colour from white back to blue deep as the ocean and bright as the sky not stopping to ponder about this heartening tribute to the tree's original maker who once painted it and ceased she composes wonderful poetry or at least the best she can write to put on the wall next to the tree so that the words may stare softly at its branches and sweep mildly its leaves than she sticks the wood onto the tree and puts the poems on the wall and wraps it all up with soft and bright wool and all those people around her those she doesn't really sure whether she knows them anymore whether they know her are happy about the tree and this is actually really nice.

מבט

את הפרוייקט הזה אפשר לראות במציאות ברח' הע"ח במוסררה שבירושלים, בין בתים מס' 17 ו-19. אלו השירים שהיא תלתה על הקירות שמאחור.

שְׁתּוּלֶה עַל פַּלְגֵי חוֹל

זֶה מוֹשֵׁךְ כְּלַפֵי מַטָּה

הַהוּא מוֹשֵׁךְ מַעְלָה

וּבְדִיּוּק בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע-

שָׁם זֶה נִשְׁבַּר

________________________________________

וּמִלִּים חֲדָשׁוֹת וְזָרוֹת כְּמוֹ עָלִים צְעִירִים בַּאָבִיב

יְמַלְּאוּ אֶת הַמֶּרְחָב בְּמַשָבִים קְרִירִים שֶׁל בֹּקֶר

וְיוֹם שָׁלֵם הֵן עֲשׂוּיוֹת לִבְהוֹת בְּדֶלֶת מַתֶּכֶת אֲפֹרָה

עַד שֶׁכְּמוֹ קֶסֶם יִפַּתְּחוּ מָהֵן פְּרָחִים סְגֻלִים זוֹהֲרִים

וְכֹל מִלָּה לְעַצְמָהּ זָרוֹת לֹא מַכִּירוֹת

אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה

אֲבָל שְׁתֵּי מִלִּים שֶׁצּוֹמְחוֹת מִתּוֹךְ אוֹתוֹ גִּבְעוֹל

אֵין לָהֶן בְּרֵרָה אֶלָּא לִהְיוֹת חֲבָרוֹת

________________________________________

אָת מַכְנִיסָה זַן חָדָשׁ לְמַעֲרֶכֶת

אָת אַף פַּעַם לֹא יוֹדַעַת מָה יִקְרֶה

אֵיךְ הוּא יִתְקַבֵּל וּמָה תִּהְיֶה הַהַשְׁפָּעָה

הַאִם יְלַטֵּף בִּקְלִּילוּת אֶת עַנְפֵיהֶם הֶעָבִים שֶׁל הָעֵצִים הָעַתִּיקִים

אוֹ יַחֲנֹק אֶת הַגְּזָעִים הַכְּבֵדִים וְהָעֲיֵפִים

אֶת הַשֹּׁרָשִׁים הַצְּפוּפִים, הַדְּחוּקִים

אֶת אֵלֶּה שֶׁכְּבָר נַס לֵיחָם

________________________________________

רְשָׁתוֹת צְפוּפוֹת וּמְסוֹעַפוֹת מַעֲבִירוֹת מֵידָע מֵעָנָף לְעָנָף לְעָנָף

טַבָּעוֹת הֵיקֶפִיוֹת הוֹלְכוֹת וּמִצְטַבְּרוֹת כָּל זְמַן, כָּל הַזְּמַן עוֹד

בִּצְמִיחָה אִטִּית וּקְבוּעָה שֶׁאֵין לְעֹצְרַה

בְּמַעֲבֶה יַעַר הַמֵּידָע אֲנִי הוֹלֵכֶתּ לְעִבּוּד

________________________________________

לִחְיּוֹת כְּמוֹ צֶמַח הָיִיתִי רוֹצַה,

כְּמוֹ שֶׁעֵץ רַק צוֹמֵחַ והוֹגֶה,

לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן קְשוּבָה לְמֶזֶג הָאֲוִיר וּלְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה,

לָאוֹר וּלְחֹשֶׁךְ הָגוּן,

לְשָׁמַיִם זְרוּעִי כּוֹכָבִים וּלְסַהַר,

לְגֶשֶׁם, לָרוּחַ וּלְקָרָה,

לַשֶּׁלֶג וְלַכְּפֹר.

אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה אֲנִי אוֹהֶבֶת,

מִפְּנֵי הָאָדָם יֶרֶאָה.

בְּלִי גַּג הָיִיתִי רוֹצַה לִהְיוֹת מְסֻגֶּלֶת לִחְיּוֹת

וּבַלִּי קִירוֹת.

אֲנִי מַעֲרִיצָה אֶת סִבֹּלֶת הַצְּמַחִים.

הֵם סוֹבְלִים.

סִבֹּלֶת אֵין פְּרוּשָׂה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּלִי לִסְבֹּל.

קְחוּ אוֹתִי אֲלֵיכֶם.

הִנִּיחוּ לִי לְהַתְחִיל בַּכָּךְ שֶׁאֶהְיֶה אֲדָמָה,

תְּנוּ לִי לַחְווֹת מָה יֶצֶא מִמֶּנִּי,

כֵּיצַד אַתְחִיל לְנַבּוֹט,

לְאֵיזֶה זַן אֲנִי שַׁיֵַּכְֶת.

אֲנִי חָפֶצָה לָשׁוּב אֶל הַיֶּדַע הַגָּדוֹל.

אָחוֹת פִּטְרִיָּה, אָח עֵץ,

אֲנִי מוּכָנָה לִהְיוֹת טַחַב.

אֲנִי מוּכָנָה לִהְיוֹת.

(מתוך 'הפרפר חוצה את הכביש' \ אוה קילפי)

אודות arnavlavan

הגעתי. אין כלום. אני מכיר את המקום ולא ירמו אותי. בחושך אני אגיע הנה בלי מצפן בלי כוכב בלי מפה בלי שום דבר.

Come tell us what you think :-)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s