הפוסט שלפניכם הינו תמלול של הרצאה (לא כולל הדיון) שניתנה על-ידי בכנס השנתי של האיגוד הישראלי למוסיקולוגיה שנערך השנה במכללת לוינסקי לחינוך. ההרצאה ניתנה במושב הבוקר של היום השני הכנס,  בתאריך ה-1.7.2013.

ברצוני להתבונן בכמה משיריו של ברי סחרוף, ולקרוא אותם, או קטעים מסויימים מתוכם, כרגעים נומינוזיים, מושג שאת משמעותו אסביר מיד. באמצעות ניתוח קצר של המוסיקה ומילות השירים אנסה לעמוד על האמצעים בעזרתם מכונן סחרוף את הרגעים המוסיקליים הללו ככאלה. ברי סחרוף הינו מן היוצרים הותיקים ביותר הפעילים כיום בזירת הרוק הישראלי, ומן הפופולריים שבהם. הוא נתפס בעיני הקהל שלו כמי שמצד אחד אינו מתפשר על האמת האמנותית שלו, ומצד שני אינו נדחק אל שולי העשייה התרבותית, ופועל בבמות הגדולות והמכובדות ביותר שישנן בארץ. לאורך הקריירה הארוכה שלו כמוסיקאי, הנמשכת כבר למעלה משלושים שנה, ניתן להבחין במעבר מעיסוק ראשוני בחומרים 'קשים' ו'חילוניים' יותר, הבאים לידי ביטוי במוסיקה ובמילים של שיריו, אל עבר עולם מושגים שהוא דתי ו'רוחני' יותר, תהליך אותו מתארים חלק ממבקריו כ'התבגרות' ואף כ'התקרבות לדת'. באמצעות מושג ה'נומינוזי', אנסה לבחון תהליך זה במבט לאחור, מן ההווה אל העבר, כפי שהוא משתקף ביצירתו של סחרוף.

ברי סחרוף

מהו הנומינוזי, אם כן?

הנומינוזי (באנגלית: the numinous) הינו מונח שנטבע ע"י התיאולוג רודולף אוטו בחיבורו 'הקדוּשה', בנסותו לתאר את חוויית הנוכחות האלוהית כפי שזו נחווית ע"י הסובייקט האנושי. הנומינוזי הוא רגש או מצב-תודעה דתי, המאופיין ע"י תחושות סותרות של יראה והיקסמות, התעלות רוחנית וקיפאון משתק. זהו רגע של קדושה, שהוצאו ממנו היסודות הרציונליים והמוסריים. לרוב אנו קושרים בין ה'קדוש' ובין ה'טוב', אך זוהי הבחנה מוסרנית-הגיונית: הקדושה אינה מבחינה בין 'טוב' ל'רע'.

אוטו מבחין בשלל רבדים בחוויה הנומינוזית:

• רגש הנבראות, הלא הוא "רגש החידלון של כל נברא, השוקע וכלה באפסותו העצמית אל מול הנישא מעל ומעבר לבריאה כולה".

• מיסתורין נורא (Mysterium Tremendum), אותו הוא מתאר כ"הרגשת המיסתורין הנורא המלא הוד ואימה, הסוד המעורר חיל ורעדה… רגש זה לובש צורות פראיות ודמוניות, והוא עלול להדרדר לכדי פלצות ובעתת-רפאים כמעט". זוהי חוויה מתפרצת, סוערת ופתאומית, המכילה מימד של התגלות של סוד, מעין מבט אל 'מאחורי-הקלעים' של המציאות עצמה. יחד עם זאת, המיסתורי הוא גם מפליא ומקסים, ולא רק מאיים.

• 'הרגע האנרגטי': הנמרץ, הפעיל, המשתלהב, האקסטטי, מעין אנרגיה אינסופית ומתפרצת, אותו הוא קושר אל ה'יסוד הדמוני' של גתה.

• ולבסוף, מה שנקרא בתרגום העברי ה"נורא-הוד": דבר החורג מגבולות התפיסה, משהו מוזר, מופרך ומשונה.

דוגמה לרגע נומינוזי מן התנ"ך הינה הדרך בה מסתיים ספר איוב – במענה האל מן הסערה – המוצג כאן לפניכם באיוריו של וויליאם בלייק:

מענה האל מן הסערה

ההתגלות המוסיקלית והקסומה של "בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר; וַיָּרִיעוּ, כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים" מצד אחד:

690px-When_the_Morning_Stars_Sang_Together_Butts_set

והאימה המפלצתית של בהמות ולוויתן מצד שני:

756px-Behemoth_and_Leviathan_Butts_set

הנומינוזי מתאר חוויה שאינה ניתנת לתפיסה ישירה, ולכן לא ניתן לדבר עליו באופן ישיר. כיוון שהמוסיקה – שלא כמו השפה המדוברת – מסמנת משמעות על דרך הקונוטציה וההקשר, היא מסוגלת להביע קשת רחבה ומגוונת של רגשות, הלכי-רוח ומצבי-תודעה. בשל כוחה האקספרסיבי הזה היא יכולה לתקשר היטב תחושות נומינוזיות, ואף ליצור תחושות כאלה אצל מאזינות, בהינתן ההקשר המתאים. מוסיקות שונות עשויות ליצור רגעים נומינוזיים בדרכים שונות: יוצרים יכולים להעזר בהקשרים "חוץ-מוסיקליים" המאזכרים פולחנים דתיים שונים, או לנקוט אמצעים מוסיקליים "טהורים" דוגמת תזמור, בניית מתח והפרה של קונבנציות צורניות.

הרגע הנומינוזי נולד בהקשר דתי, אך בימינו ישנם המתייחסים באמצעותו לחוויות שאינן דתיות-בהכרח, ביניהם ניתן למנות מדענים דוגמת ריצ'רד דוקינס ואוליבר סאקס. חוויות כאלה עשויות להיות רגעי-התעלות או תחושות רוחניות עוצמתיות המתחוללות מחוץ למסגרת דתית ספציפית, ובהתאם, מתקשרות לעולם מושגים שאינו דתי דווקא – ויהא זה טבעי, אסתטי, מדעי או אחר. יוצרות הפועלות בתחומי האמנות השונים עוסקות פעמים רבות ברגעים ובחוויות נומינוזיות. רגע נומינוזי מוסיקלי הינו רגע המתאר באמצעות צלילים, מוקלטים או חיים, חוויה נומינוזית ועשוי, בתנאים מסויימים, ליצור מחדש את החוויה הזו אצל מאזינות. ברצוני להציג כעת מספר רגעים נומינוזיים מתוך מכלול היצירה של ברי סחרוף. נתחיל מן ההווה שהקשרו הדתי מובהק ביותר, ומשם ננוע לאחור על ציר הזמן, אל עבר רגעים נומינוזיים שאינם קשורים בתכנים דתיים.

הפואמה 'הלוחש במכוניות' נכתבה ע"י חביבה פדיה, וסחרוף בחר להלחינה ולהקליטה כשיר הפותח את אלבומו האחרון משנת 2011, 'אתה נמצא כאן'. לשיר תוכן דתי מובהק: הוא מצטט קטע מן הפיוט האשכנזי "פתח לנו שער", המושר בעת תפילת הנעילה ביום הכיפורים, ועושה שימוש בתבנית האופיינית לפיוטים אחרים – סדרת פעלים הפותחים את שורות השיר. מילות השיר מתארות שרשרת מצטברת של רגעים, מופלאים ומרים, של נוכחות אלוהית חולפת, המציצה מבין החרכים של המציאות היומיומית. תפקיד השירה הולחן כמעין פיוט – במנעד קולי מצומצם ותוך כדי שימוש בחזרות, צלילי רסיטציה ומחוות אופייניות. החוויה הנומינוזית מובעת במוסיקה באמצעות ריבוי הקולות והסוכנויות הכליות והפריסה שלהן במרחב המוקלט. הוידאו-קליפ שצולם לשיר מבליט ביתר שאת את הרגע הנומינוזי המתהווה בו, באמצעות נוכחות שאינה נראית על ידי הצופה, נוכחות אשר ניתן להרגיש בה ולחוותה רק בתיווכן של הדמויות שבסרט ותגובתיהן:

אם בדוגמה זו הרגע הנומינוזי הינו בעל תוכן דתי מובהק, ומתהווה מתוך שילוב של כמה סוגי מדיה – המילה, הצליל והדימוי – הרי שבדוגמאות הבאות שנראה המצב אינו זהה. אוטו מדבר על אמצעי הביטוי של הנומינוזי באמנויות השונות, וטוען כי "אמצעים ישירים [לגילום הנומינוזי] אין לאמנות המערב, זולת שניים, ואופייני הדבר, ששניהם שליליים: האפלה, והדממה… אפלה זו נזקקת לרקע נגדי, שיהא מבליטה ומחדדה לקליטת החושים." עוד הוא מוסיף כי "בלשון הצלילים מקבילה לאפלה הדממה." ניגודה של הדממה הלא הוא הרעש, ורגע נומינוזי עשוי להיות מובע במוסיקה באמצעות הצבה של דממה פתאומית העומדת בניגוד בולט לרעש שקדם לה. דוגמה מוכרת לכך הינה התגלות האל לאליהו הנביא, מתוך ספר מלכים א', פרק י"ט: "וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה : וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה."

נתחיל כעת לגלוש לאחור במנהרת הזמן, ונראה דוגמאות לרגעים נומינוזיים משירים מוקדמים יותר של סחרוף, המתהווים מתוך הניגוד הזה שבין רעש ודממה.

השיר 'אבק בנעליים', הלקוח מן האלבום 'האחר' שיצא בשנת 2001, מתאר רגע של התעלות מן האישי אל עבר הקולקטיבי, של תפיסה אחדותית כמו-אלוהית, המתהווה – בדומה לדוגמה הקודמת – מתוך המולת המדרכות והרחובות היומיומית. הרגע הנומינוזי מתהווה כאן מתוך הניגוד שבין הפזמון האינסטרומנטלי הרועש ובין הרוגע האקוסטי של הבית המגיע לאחריו.

 הדוגמה הבאה היא להיטו המוכר ביותר של סחרוף, השיר 'ככה זה (לאהוב אותך)', מתוך האלבום 'נגיעות' שיצא ב-1998.  מילות השיר עוסקות בקשר אהבה בין שתי פרסונות, כאשר הבתים מדברים על המרחק שביניהן ואילו הפזמון מתאר את רגע המפגש בין השתיים, רגע שהוא קצת שורף וכואב אך מביא עימו י,דיעה שטיבה המדויק נותר בלתי-ממולל. סיומו הכלי של השיר מהווה לטעמי רגע נומינוזי, המתחיל במקום בו נגמרות מילות השיר והמוסיקה ממשיכה היכן שהן הפסיקו (02:42), ופורשת באוזנינו את טיבה של ידיעה זו. המימד הנומינוזי מובע כאן, שוב, באמצעות ריבוי הקולות, אך גם על דרך הניגוד שבין רעש הסערה והדממה שבאה בסופה.

הדוגמה האחרונה היא השיר 'חבל שאת לא', מתוך אלבומו השני של סחרוף, 'סימנים של חולשה', שיצא בשנת 1994. השיר מציג רגע נומינוזי שהוא יותר איום ונורא מאשר מיסתורי ומקסים: מילות השיר עוסקות באישה שכנראה נאנסה בצעירותה ע"י אביה, כאשר נקודת המבט המושרת היא של פרסונה אחרת המתארת את מאבקה הקיומי של אותה אישה. מבחינה מוסיקלית נבנה מתח לאורך כל השיר, ובמיוחד בפזמונים המכילים פריטות גיטרה קצובות ותבנית הרמונית החוזרת על עצמה, בה הבס עולה בצעדים. המתח המוסיקלי מצטבר עד לקראת סוף השיר, שם הוא הופך לסופה רועשת (03:44), בחסותה מוטחות המילים הקשות: "אבא אמר זה בכלל לא נורא \ אבא אמר שזה כמו סוכריה". גם במקרה זה מבליט הוידאו-קליפ של השיר את הרגע הנומינוזי הרועש באמצעים חזותיים, כאשר העולם שמעבר למילים משתנה והופך משחור-לבן לצבעוני למשך מספר שניות (04:10). בגרסת ההופעה של השיר הניגודים שבין הרעש והדממה רק מתחדדים.

לסיכומו של עניין, ניסיתי להראות (ואני מקווה שהצלחתי לשכנע), שסגנונו המוסיקלי של ברי סחרוף מאפשר את התהוותם של רגעים נומינוזיים אצל קהל המשקע עצמו בהאזנה הקשובה למכלול הרב-מימדי של היצירה. המוסיקה של סחרוף מסמנת רגעים נומינוזיים באמצעות הניגוד שבין רעש ודממה, כמו גם באמצעות ריבוי הקולות – בשלוש מן הדוגמאות שהושמעו ניתן היה להבחין בקול אנושי גבוה באחורי המיקס. ההתוודעות של סחרוף לארון הספרים היהודי היא שהביאה את התכנים הדתיים אל תוך המוסיקה שלו, אך השפה המוסיקלית שאיפשרה את הבעתם של הרגעים הנומינוזיים היתה שם עוד קודם לכן.

ברי-סחרוף-פרומן

אודות arnavlavan

הגעתי. אין כלום. אני מכיר את המקום ולא ירמו אותי. בחושך אני אגיע הנה בלי מצפן בלי כוכב בלי מפה בלי שום דבר.

תגובה אחת »

  1. גיא הגיב:

    אתה גאון. קראתי בשקיקה. גיא

Come tell us what you think :-)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s