באב אל-ואד. שיר שנחשפתי אליו לראשונה בטקסי יום הזיכרון ביסודי, בניצוחה של רינה המורה למוסיקה. מסוג השירים שפשוט יושבים במרתפי התודעה, כמו איזה כאב פנטום קולקטיבי שעדיף לא לחשוב עליו כי אז אינו מורגש. אני מעדיף את הבאב אל-ואד שלי בגרסה של הבילויים. ובכל זאת, הקדשתי בשבועיים האחרונים לא מעט מחשבה ותשומת לב לשיר הזה, שמזוהה כל כך עם יום הזיכרון ועם מלחמת העצמאות, עד כדי כך שקל לשכוח ששמו אינו עברי אלא ערבי. "באב אל-ואד", ולא "שער הגיא", הוא שם המקום המצווה בפזמון החוזר לזכור לנצח את שמות הנופלים. וכך, בעל כורחו, מי שזוכר את הנופלים, חייב לזכור גם את שמו הערבי של אותו מקום, שהיה ונותר אוטוסטרדה של שיירות, סמלים לאומיים וזיכרונות.

והסיבה שחזרתי אל באב אל-ואד היא שלאחרונה, ממש עם פרוש עלינו ימי החגים הלאומיים, זכיתי להתוודע לפיוטו של ר' דוד בוזגלו, המושר לצלילי הלחן המקורי של באב אל-ואד. ר' דוד בוזגלו, גדול פייטני מרוקו במאה ה-20 שעלה ארצה ממרוקו בשנות ה-60 בכדי לקחת חלק במפעל הציוני ולהפיח רוח חדשה בקהילת יהודי מרוקו שסבלה מדיכוי תרבותי בלוקחה חלק באותו מפעל ממש, והדברים ידועים (לקריאה נוספת), ראה עצמו כמי שמחובתו לקחת חלק בעיצובה של התרבות הישראלית. בפיוטו "בינו נא מורדים" הוא מציע חלופה לתפיסת הזיכרון והשכול הציונית הממסדית: אפשרות שהיא יהודית יותר, כלומר כזו הנובעת מתוך מודעות היסטורית למהות היהדות בקנה המידה הרחב ביותר; ובעיקר אפשרות ששבה ומזכירה, שהדבר החשוב ביותר שאנו יכולים לעשות עבור הנופלים הוא לבקש את השלום ולא לחרחר מלחמות נוספות.

הלחן המקורי של באב אל-ואד, על שלל ביצועיו המוכרים משושנה דמארי ויפה ירקוני ועד שלמה גרוניך, נשמע כיום באזניי כמארש אבל כבד וגרנדיוזי ופתטי מבית מדרשם של המלחינים הרומנטיים, כזה שלא היה מבייש את שופן למשל. אריאל הירשפלד, במאמרו "חיוכו של אליפלט" טוען שמנגינתו של השיר "מטשטשת הרבה מהעידון שבטיפולו של גורי בסמלים עתיקים", בהסתירה את הדינמיקה הייחודית והעדינה שהוא קורא במילותיו של חיים גורי ומכפיפה אותן לסגנון טקסי, ממלכתי והיררכי. את זאת היא עושה באמצעות הקונבנציות של המוסיקה המערבית הקלאסית – סוגת מארש האבל ומה שמכונה בז'רגון המוסיקולוגי "הרמוניה פונקציונלית", ועיקרו תחביר קפדני ומנוסח היטב של מהלכי אקורדים הבאים זה אחר זה ומציית להיררכיה נוסחתית וקליטה.

ב"בינו נא מורדים" ר' דוד בוזגלו שמר אמנם על המלודיה המקורית של באב אל-ואד, כלומר המנגינה המושרת של המילים, אך עצם ההעברה שלה למרחב המוסיקלי של הפיוט המרוקאי כבר משחררת אותה מכבלי ההרמוניה הפונקציונלית ומאפשרת לה גמישות אפקטיבית חדשה המשרתת יפה מאוד את מילות הפיוט. אני משער שביצוע כזה יוכל לעשות חסד גם עם מילותיו המקוריות של גורי, שלצד כובד הזיכרון מצליח הירשפלד למצוא בהן גם מן העדינות והמורכבות של המטמורפוזה.

לצפייה נוספת – שיר ידידות: עשרה פרקים על ר' דוד בוזגלו, מתוך פרוייקט "העברים"

אודות arnavlavan

הגעתי. אין כלום. אני מכיר את המקום ולא ירמו אותי. בחושך אני אגיע הנה בלי מצפן בלי כוכב בלי מפה בלי שום דבר.

Come tell us what you think :-)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s